המרתון הסמוי: אפקט הדומינו של הכאב

בפרקים הקודמים הסברנו על דפוסי התנועה הלקויים המתפתחים בעקבות הנתונים הייחודיים של גמישות יתר וחוסר יציבות מפרקית, ועל עקרונות מותאמים לטיפול בסימפטומים של כאב, חולשה ועוד. 

עם זאת, הגמישות כשלעצמה היא תכונה מולדת ולצידה השינוי המבני ברקמת החיבור; ולמרות זאת - ככל הנראה אותה גמישות לא גרמה לכם לכאב מוגבר מהיום בו אתם זוכרים את עצמכם. מה גרם לנתונים המולדים הללו להפוך בשלב מסוים בחיים לכאב עוצמתי, או לחולשה המפריעה לתפקוד היומיומי במידה זו או אחרת? 

בשורות הבאות נתייחס להסבר המערכתי שעומד מאחורי הדברים, ונתמקד בתקופות שונות על פני מעגל החיים שעשויות להוות טריגר להתפרצות הסימפטומים.

זהירות: זוללי אנרגיה בשטח

מכיוון שרקמת החיבור אינה מספקת למפרקים ולגוף את התמיכה האוטומטית הנדרשת, הגוף נדרש להשקיע באופן קבוע הרבה יותר אנרגיה ומאמץ שרירי אקטיבי אפילו כדי לבצע פעולות יומיומיות פשוטות כמו ישיבה, עמידה או הליכה.

המאמץ התמידי הזה דורש מהגוף הרבה אנרגיה, לכן הוא מנסה לחסוך במאמצים ומייצר פתרונות חוסכי אנרגיה ככל שמתאפשר - אך פתרונות זמניים אלו מייצרים בהדרגה ריבית של עומס מכני מצטבר על הרקמות. 

במהלך שגרה יציבה, המוח מצליח לנהל את מאזן המשאבים שלו בצורה מאוזנת יחסית, והכאב נותר "שקט". אך לאמיתו של דבר, מתחת לפני השטח מתנהל כל הזמן "מרתון סמוי" של ניהול אנרגיה ומשאבים.

נקודת המפנה: הרוויה המערכתית

בשל המרתון התמידי הזה, הגוף הגמיש נמצא לעיתים קרובות על סף קצה גבול היכולת שלו. לאורך השנים, בזמן שהעומס הולך ומצטבר בשקט, המוח לומד לסנן את איתותי הכאב או אי-הנוחות הקבועים ומתייחס אליהם כאל 'רעשי רקע'. במיוחד העובדה שהכאב נוכח כבר מגיל צעיר, גורמת לגוף להתרגל לכאב ולא לייחס לו חשיבות. 

עם השנים, הכאב מטפטף באופן קבוע מתחת לרדאר, אך בסופו של דבר העומס הולך ומצטבר עד שהמערכת מגיעה לנקודת רוויה מערכתית (מכנית ועצבית), בה הוא אינו מסוגל לשאת עוד את העומס.

בנקודת רוויה זו, השרירים נחלשים מכדי לשאת את הגוף לשמור על גבולות התנועה של המפרקים, ובמקביל - מערכת העצבים אינה מסוגלת לווסת את איתותי הכאב ולנהל את האנרגיה באופן יעיל, בשל אותות הכאב החוזרים ונשנים. 

הרוויה המערכתית מתבטאת בפועל בהתפרצות כאב: אנשים רבים ידווחו על כאב עז שהתפרץ פתאום ללא תנועה חריגה או מאמץ משמעותי, ויתהו בתסכול איזו תנועה לא נכונה גרמה לכאב. אך למען האמת, התשובה אינה טמונה במאמץ הרגעי שקדם לכאב, אלא במרתון שהתנהל בגוף במשך שנים ושחק את היכולת שלו להתנהל ביעילות עם העומס המכני (השרירי והמפרקי) והעצבי (גירויי הכאב).

הטריגר ששבר את הגמל

פעמים רבות, הנקודה המסוימת בה הגוף מוצף ברוויה המערכתית הזו מתעוררת על רקע מסוים של טריגר מהותי, פיזי או רגשי. הטריגר אינו הגורם הבלעדי לבעיה, אלא משמש כקש ששבר את גב הגמל: הוא מאתגר בבת אחת את שארית משאבי האנרגיה שעוד נותרו למערכת, ומקרב אותה במהירות אל הקצה.

השפעתם של טריגרים אלו אינה תמיד מיידית או ניתנת לזיהוי באותו הרגע; לעיתים מדובר בתהליך הדרגתי שבו קיומו של הטריגר מקשה על המערכת לאורך זמן ומסית את מאזן המשאבים לרעתנו. עם זאת, רבים יודעים להצביע על הטריגרים המרכזיים הבאים כנקודת המפנה - או כפי שאמרנו ה'קש' - להתפרצות הכאב.

בשורות הבאות נציג את הטריגרים הנפוצים ביותר המהווים פעמים רבות את נקודת ההתפרצות של הכאב:

1. הטריגר ההורמונלי והמגדרי

ההורמונים בגופנו משפיעים ישירות על החוזק והאלסטיות של רקמת החיבור. מסיבה זו, אחוז ניכר מאד מהמאובחנים בתסמונת כולל דווקא נשים (לעומת גברים שאצלם הורמון הטסטוסטרון מעודד בין השאר פיתוח מסת שריר המגנה על המפרקים ועוד). 

אצל נשים רבות, התנודות ההורמונליות המחזוריות משפיעות על גמישות הרצועות ומהוות טריגר להתפרצות תסמינים שונים. בנוסף, אצלן גיל ההתבגרות (המאופיין בטלטלה הורמונלית) מהווה פעמים רבות נקודה בה מתעורר כאב, לאור ניהול האנרגיה השונה שנדרש במצב החדש.

2. תקופות הריון ולידה

במהלך תקופת ההריון, הגוף מפריש הורמונים ייעודיים, ביניהם הורמון הרלקסין (Relaxin) שתפקידו לרכך ולהגמיש את הרצועות באזור האגן כדי לאפשר את תהליך הלידה.

אצל אישה גמישה, שרקמת החיבור שלה מאופיינת ברכות יתר מלכתחילה, הריכוך ההורמונלי הזה משפיע על הגוף כולו. היציבות המפרקית משנה את אופייה, ומערכת הפיצויים השרירית נדרשת לניהול אנרגיה מאומץ בהרבה תחת משקל הבטן והעומס החדש. התוצאה היא התעוררות של כאבים בעיקר באזורים נושאי משקל, שלעיתים קרובות דורשים מענה ותמיכה תנועתית גם אחרי תקופת הלידה (ראו פרק 'כאבי אגן').

3. מתח, סטרס ומערכת העצבים 

מערכת העצבים והשרירים שלנו עובדים יחד בתיאום מלא. אנשים רבים המתמודדים עם כאב וגמישות יתר יכולים להצביע על נקודת זמן בה הכאב הפך לנוכח או עוצמתי: תקופה של עומס רגשי, מתח, חרדה או חוויית טראומה. 

אמנם, שינויים מנטליים כאלו עשויים להשפיע על מאזן המשאבים של הגוף אצל כל אדם, אך בנוכחות גמישות יתר ההשפעה תהיה עוצמתית פי כמה. ומדוע?  

כדי להבין זאת חשבו על מטפס הרים: אצל בעלי גמישות יתר היציבות אינה קורית מאליה ועליהם 'לטפס על ההר' כל הזמן עבור התפקוד השוטף, תוך חיפוש תמידי של תנוחות שיאפשרו להחזיק את הגוף באופן פעיל. זאת בשונה מאדם רגיל שנהנה מיציבות פסיבית גם ללא מאמץ מיוחד. 

כעת, מה יקרה למטפס העייף ברגע שיפגוש מצב מצוקה? המקום הראשון שייפגע מהמצב החדש יהיה האזור שעייף גם ככה: השרירים והמפרקים. בכל מקרה הם עובדים במקסימום עד קצה גבול היכולת, ובמצב בו נדרשת אנרגיה נוספת עבור התמודדות רגשית - מערכת העצבים תנתב חלק מהאנרגיה לשם במקום להשקיע את כל האנרגיה בהחזקת הגוף, מה שלא יאפשר למפרקים לקבל את התמיכה המקסימלית לה הם זקוקים בשל חוסר היציבות. 

(להרחבה בנושאים אלה עברו ל"מדריך כאב - פרק 5 ו-6)

4. חוסר תנועה ממושך

מכיוון שהגוף הגמיש נשען כמעט לחלוטין על השרירים שלו כדי לייצב את המפרקים - לעיתים, תקופה ממושכת שבה הגוף נאלץ להפסיק לזוז משנה את מאזן הכוחות. 

זה יכול לקרות בעקבות מחלת חום ממושכת שהצריכה שכיבה ממושכת במיטה, קיבוע של איבר עקב פציעה קלה, או מעבר חד לאורח חיים יושבני (כמו תקופת מבחנים עמוסה). היחלשות מהירה של השרירים בתקופות אלו משאירה את המפרקים ללא התמיכה האקטיבית שהם כה זקוקים לה, ומקרבת את המערכת במהירות אל נקודת הרוויה המערכתית. 

משיבוש לתכנות מחדש

בין אם הגוף נפגש עם טריגר אחד מובהק ובין אם חווה שילוב של כמה מהם, התוצאה היא מעבר של המערכת כולה ממצב מאוזן למצב מגננה. אך בדיוק בנקודה זו בה הכל נראה משובש, טמון גם הפתרון: הקריסה הזו אינו נובעת מנזק מבני בלתי הפיך, אלא משיבוש תפקודי, עצבי ותנועתי בניהול המשאבים של הגוף.

כשם שהמוח ומערכת העצבים משנים את דפוסי העבודה שלהם בעקבות עומס וטריגרים כדי לחסוך באנרגיה, כך ניתן לתכנת אותם מחדש: תרגול תנועתי שלוקח בחשבון את העומס האנרגטי ותומך בגוף בזמן תנועה באמצעות גיוס שרירים יעיל, יוכל להרגיע את המערכת ה'מבוהלת' והעייפה ולהחזיר לגוף את תחושת ההגנה והביטחון. 

מעוניינים להכיר את האבחנה הרפואית הרשמית שיכולה להינתן בנוכחות השיבוש המערכתי הזה? רוצים להגיע מוכנים לאבחון רפואי מקצועי? עברו לפרקים הבאים.

כל מידע המועבר בכל דרך שהיא, אינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי והינו בגדר המלצה בלבד! 

בכל מקרה של כאב ולמטרות אבחנתיות, יש לפנות לרופא המטפל או לאיש מקצוע מוסמך.