סוד הפציעה והכאב: ה'דבק' השונה של הגוף
בפרק הקודם הכרנו את התהליך המכני של חוסר היציבות המפרקית, המאפשר למפרק לנוע בחופשיות רבה מידי; וכך הגוף מתקשה לייצב את עצמו בצורה יעילה בזמן תנועה.
הסברנו שרקמות החיבור אינן שומרות מספיק על המפרק בזמן תנועה, אך מה גורם לרצועות ולסחוסים למעול בתפקידם? מהו הדבר שמאפשר למפרק לנוע בחופשיות רבה מידי, ויותר מכך - מה גורם לתנועה המוגברת הזו לכאוב, ולמה זה מרגיש כמו מכה או פציעה פנימית גם אחרי שהאירוע מסתיים ותת הפריקה חוזרת למקומה?
בפרק זה נרצה להבין את מנגנון העומק הגורם לחוסר יציבות זו, ונסביר על התהליך הפיזיולוגי הפנימי המתרחש בגוף וגורם לחוסר היציבות, לפציעות הפנימיות, ולסימפטומים האחרים הנלווים להפרעות הגמישות.
כדי להבין את הדברים נתייחס בתחילה למספר מרכיבים רלוונטיים בגוף, אך אם קשה לכם עם מדעים ופיזיולוגיה - אתם מוזמנים לעבור לכותרת הבאה ולהתקדם עם המסקנות גם בלי להבין את מנגנון העומק הפיזיולוגי שלהן.
מנגנון העומק הפיזיולוגי: רקמת חיבור וקולגן
בפרק הקודם הזכרנו את רקמת החיבור העוטפת את המפרק, שתפקידה להגן על המפרק ולמנוע תזוזה עודפת. רקמת חיבור היא בעצם אחת מארבעה סוגים של רקמות בסיסיות המרכיבות את הגוף שלנו, והיא בעצם ה'דבק' שמחזיק את הגוף שלנו כיחידה אחת יציבה.
רקמת החיבור מצויה במערכות שונות בגוף ותפקידה לספק תמיכה, לקשר ולהפריד בין הרקמות והאיברים השונים ולהגן עליהם. גם ביחס למפרקים יש לה תפקיד משמעותי וחשוב בהגנה על המפרק ועל מסלול התנועה המדויק שלו, באמצעות רקמות חיבור שונות (כפי שהוסבר בפרק קודם).
ממה מורכבת אותה רקמת חיבור? המרכיב המרכזי והחשוב ביותר ברקמת החיבור הוא חלבון שנקרא קולגן.
כדי להבין מהו הקולגן וכיצד הוא עובד, דמיינו רשת צפופה שארוגה מחבלים. סיבי הקולגן הם ה'חבלים' שמרכיבים את הרשת, והם ארוגים בצפיפות ובסדר מופתי סביב המפרק.
האריגה הצפופה והחזקה הזו מעניקה למפרקים חוזק ויכולת עמידה במתח, וכך בכל פעם שנוצרת תנועה במפרק - רקמת החיבור הצפופה מסוגלת 'לבלום זעזועים' ולספוג את העומסים המופעלים על המפרק בלי שייגרם לו נזק. היא נמתחת בהתאם לעומס, עוצרת את התנועה בזמן ומייד מתאוששת וחוזרת לעצמה.
אצל אנשים עם הפרעת גמישות יתר, קיים שינוי במבנה הגנטי של רקמת החיבור, כלומר, אצלם רשת סיבי הקולגן אינה ארוגה בצפיפות מיטבית. זה מה שמאפשר למפרק את טווח התנועה הרחב: למפרק לא קיימת 'חומת מגן' מבנית וחזקה שעוצרת את המפרק מתנועה מוגזמת, והתוצאה על פני השטח היא גמישות.
השינוי בקולגן והכאב שבעקבותיו
במילים פשוטות: באופן טבעי, הקולגן שהוא ה'חומר' המרכזי המרכיב את רקמת החיבור, מתפקד כמו 'דבק' משובח המסייע ליציבות של כל הגוף. הוא מרפד את המפרקים ובונה סביבם 'חגורות בטיחות' חזקות וקשיחות, ובונה 'קירות הגנה' סביב איברים שונים בגוף*.
אך בנוכחות גמישות יתר, הקולגן שאמור לשמש כעמוד התווך המייצב של הגוף אינו מתפקד ביעילות הנדרשת, ובכך משפיע על המפרקים ועל מערכות גוף נוספות (ראו פרק 'תסמינים נפוצים').
*לדוגמא, הקולגן מצוי דפנות כלי הדם ואיברים פנימיים כמו העיניים, הלב ועוד.
כתוצאה מכך, רקמת החיבור אינה פועלת כחומר חזק וקשיח שיודע לבלום זעזועים, אלא הופכת ל'חלשה' או 'שברירית' יותר. היא מתקשה לספוג את העומסים המופעלים על המפרק בשגרה היומיומית ולהתמודד עם המתח הפיזי בצורה יעילה.
בעקבות כך, הרקמות נוטות 'להיסדק' או לצבור קרעים זעירים בעקבות פעולות שגרתיות. פציעות אלו הינן מיקרוסקופיות ונקראות מיקרו-טראומה.
נסכם בקצרה: הפרעות גמישות יתר נובעות משינוי בקולגן של רקמת החיבור. השוני גורם גם לטווח תנועה רחב וחוסר יציבות של המפרק, וגם לפציעות זעירות של מיקרוטראומה.
מעגל הקסמים של המיקרו-טראומה
השילוב בין שני הנתונים הללו חושף את הגוף למעגל מורכב:
בזמן תנועה שגרתית, המפרק נע בטווח תנועה עודף (=גמישות יתר) ועשוי להחליק מחוץ למסלול התנועה התקין שלו. מצד אחד רקמת החיבור נמתחת באופן מוגזם כי היא אינה עוצרת את התנועה; ומצד שני היא שברירית ואינה עמידה מול עומסים גבוהים, בשונה מרקמה בריאה שהייתה מסוגלת לספוג עומס דומה.
כך, מתנועות יומיומיות פשוטות עשויים להיגרם חיכוכים מכאיבים בין עצמות המפרק בגלל חוסר ההגנה מספקת של רקמת החיבור; ובנוסף הרקמה עצמה נפצעת מהעומס הזה ונוצרים בה קרעים זעירים שזקוקים להחלמה.
בעקבות המיקרו-טראומה שחוזרת על עצמה בתדירות גבוהה, הגוף מוצא את עצמו עסוק בשיקום בלתי פוסק של פציעות קטנות אלו: הרקמה סופגת פציעה זעירה, מנסה להשתקם, אך בטרם הספיקה להחלים לחלוטין היא פוגשת ב'מיקרו-טראומה' הבאה. עם הזמן, הרקמות נחלשות בעקבות פציעות חוזרות ונשנות.
זהו ההסבר לכאב ולתחושת הפציעה שמתלווה לתתי הפריקות או לתנועה היומיומית: הרקמה הפנימית נפצעת, וגם כאשר המפרק חזר למקומו המדויק - נותר כאב פנימי של פציעה זעירה. למרות שהיא אינה חמורה, הפציעות הקטנות הללו חוזרות על עצמן והגוף מתקשה להתמודד איתן שוב ושוב.
החדשות הנפלאות: יש מה לעשות!
החלק החשוב ביותר בסיפור הוא: יש מה לעשות כדי לעצור את הגלגל! הגוף שלכם אינו שבור, הוא פשוט בנוי אחרת. התנועה העודפת של המפרקים שגורמת שוב ושוב לפציעות הזעירות והמציקות יכולו להיעצר ברגע שנלמד את הגוף לעבוד אחרת.
ברגע שמבינים את המכניקה הייחודית של הגוף הגמיש ועובדים איתו בדרך המותאמת עבורו – אפשר להתחיל לייצב אותו, להרגיע את השרירים והכאב ולחזור לתפקוד טוב יותר בע"ה. אם גם אצלכם קיימים מפרקים (או 'רק' מפרק בודד אך כואב) שסובלים מחוסר יציבות ומיקרו-טראומה, עברו לפרק הבא כדי ללמוד מה הצעדים המעשיים שתוכלו לעשות.
כל מידע המועבר בכל דרך שהיא, אינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי והינו בגדר המלצה בלבד!
בכל מקרה של כאב ולמטרות אבחנתיות, יש לפנות לרופא המטפל או לאיש מקצוע מוסמך.