מערכת הפיצויים התנועתיים: מבעיה לפיתרון
בפרק הקודם התייחסנו לחשיבות הגדולה של טיפול במקור הבעיה של חוסר היציבות המפרקית, והסברנו כי הטיפול המותאם יכלול למידה מחדש כיצד להגן על המפרקים והגוף בזמן תנועה.
הזכרנו כי איש מקצוע מומחה לתנועה עם הכשרה בתחום הגמישות והייצוב המפרקי, יוכל לזהות את האזור התנועתי יתר על המידה וללמד כיצד להפעיל שרירים אחרים כדי לסייע לתנועה יעילה ומחזקת יותר.
עם זאת, עולה תהייה גדולה ביחס לדברים: האם יש אדם בעולם שהיציבה שלו מושלמת? אנשים רבים סביבנו אינם מודעים לדפוסי התנועה שלהם ומסתובבים עם יציבה שאינה אופטימלית, ובכל זאת מתנהלים שנים ללא כאב או הגבלה. מדוע, אם כן, בנוכחות גמישות יתר, דפוסי התנועה הופכים למרכיב כה משמעותי בתהליך הבנייה מחדש של הגוף, והאם המטרה היא להגיעה ל'יציבה מושלמת'?
בשורות הבאות נתייחס למורכבות של מערכת הפיצויים התנועתיים של הגוף הגמיש, נבין כיצד היא פועלת ומהן השלכותיה, ומה ביכולתנו לעשות כדי להחזיר לגוף את השליטה ולמגר את הכאב והחולשה.
מעגל הפיצויים התנועתיים
כשהגוף רגיל במשך שנים ליכולת תנועה מוגזמת שעליו לעצור בכוח באמצעות כיווץ שרירים, הוא לומד שעליו להפעיל שרירים מסוימים באופן קבוע כדי להגן על המפרקים.
כאשר ישנם אזורים מסוימים שהגוף אינו מצליח להגן עליהם ולייצב אותם, הוא לומד שעליו לגייס אזורים אחרים כדי לתמוך בתנועת החלק החלש. לדוגמא, בעקבות חולשה של הירך - הגב התחתון יתגייס לעזרה לצורך הנעת הרגל.
כך במשך השנים המוח לומד להשתמש בדפוסי תנועה מגוונים כדי להגן על עצמו, ומתרגל להפעיל שרירים מסוימים במקום רקמת החיבור שאינה עושה זאת באופן מספק.
זו הייתה טעות?
הגוף שלנו אינו עושה טעויות, הוא פשוט מחפש דרכים יצירתיות להרגיש בטוח. כשהמפרקים והרצועות נוטים לחוסר יציבות טבעי, המוח לעיתים בוחר "במסלול החיסכון": במקום להפעיל שרירים באופן פעיל לאורך כל היום – מה שדורש מאמץ רב – הוא נשען על הרקמות הפסיביות (הרצועות והסחוסים). במילים פשוטות, בזמן מאמץ הגוף בוחר 'לנוח' במקום לעבוד קשה להחזיק את עצמו במרכז.
כאן נחזור לשאלה המתבקשת: מערכת הפיצויים שמופעלת כדי לחסוך באנרגיה בזמן מאמץ, היא מערכת שקיימת אצל כל אחד ואינה ייחודית לבעלי גמישות יתר וחוסר יציבות מפרקית. אם כן, מדוע דווקא בנוכחותם עלינו להשקיע בלימוד דפוסי תנועה יעילים?
התשובה הראשונה היא שכאשר מפרק סובל מחוסר יציבות מבנית הוא נזקק לעבודה מאומצת ומתעייף במהירות רבה יותר (ראו פרק 2), מה שמעיר את מערכת הפיצויים לפעילות מוקדמת. הדבר נכון בין אם מדובר בגמישות וחוסר יציבות כלל גופנית, ובין אם מדובר בחוסר יציבות נקודתית של מפרק ספציפי.
בנוסף, מרבית האוכלוסייה מתנהלת בטווחי תנועה מוגדרים, אך גמישות יתר היא מעין "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות" מבחינה ביומכנית: למערכת התנועתיות ישנו חופש פעולה רחב מהרגיל, המאפשר לגוף הגמיש לבחור באפשרויות מגוונות ויצירתיות כדי להקל על עצמו - כולל תנועות קיצוניות שלא היו מתאפשרות אלמלא הגמישות המאפשרת תנועתיות מוגברת.
לסיכום: הגוף הגמיש מסוגל להשתמש במגוון רחב של פיצויים בתנועה, והפיצוי הראשוני היה בחירה מושכלת ויעילה לצורך חיסכון באנרגיה.
כשמערכת הפיצויים הופכת להרגל
אל הבחירה הראשונית המושכלת מצטרף כוח ההרגל: הגוף מגלה שנוח לו להישאר באותו מנח חסכוני, ונשאר שם לאורך זמן. למשל, אם הגמישות מאפשרת נעילת ברכיים המאפשרת מנוחה מוחלטת למפרק הברך - הגוף הגמיש מתרגל להישאר בנעילה הזו לאורך זמן, עד שברכיים נעולות הם חלק מהיציבה השגרתית שלו.
כאן כבר מתעוררת בעיה, כי הגוף האנושי לא נועד לשאת משקל לאורך זמן באמצעות מפרק נעול או על קצה מפרק, אלא בנוי לחלוקת עומסים דינמית בין השרירים והמפרקים. אצל אנשים עם גמישות יתר העומס המוגבר הזה עלול לפצוע מהר יותר את הרקמות המאופיינות במבנה רך ושברירי יותר (ראו פרק 2).
נעילת מפרקים היא דוגמה נפוצה מתוך מגוון רחב של אסטרטגיות פיצוי, כאשר כל אדם מפתח "שיטת עבודה" גופנית ייחודית כדי להשיג יציבות: שינויים במנחי העמידה, גיוס יתר של שרירים שטחיים ליצירת נוקשות מלאכותית, ואפילו לשינויים בדפוסי הנשימה.
ההשלכות של דפוסי הפיצוי
בטווח הקצר, המנגנון הזה מרגיש לנו נוח ויציב, אבל הסתמכות קבועה על מנגנוני פיצוי מובילה ל"עומס מכני מצטבר":
- השינוי ב"תוכנה": המוח מתרגל לדפוסי התנועה האלו ומתחיל לראות בהם את הדרך ה"רגילה" להתנהל, גם אם הם אינם יעילים בטווח הארוך.
- היחלשות שרירית: בגלל שאנחנו "סומכים" על פתרונות חיצוניים או פסיביים (כגון נעילה), השרירים העמוקים שאמורים לתמוך בעמוד השדרה ובמפרקים מפחיתים את רמת הפעילות שלהם ונחלשים בהדרגה - מאבדים את יכולת הסיבולת והמסה שלהם ומתעייפים במהירות בעקבות פעילות פשוטה.
- תחושת נוקשות: שרירים מסוימים שנבחרו במסגרת מערכת הפיצויים, נדרשים לבצע "עבודה כפולה" לאורך כל היום ונאלצים לעבוד ללא הפסקה בעומס מוגבר, והתוצאה היא תחושה תמידית שהגוף "תפוס" או "נוקשה".
ומה לעשות עם כל זה?
ההבנה העמוקה של מערכת הפיצויים נועדה לעזור לכם להבין מה התהליך שתידרשו לעבור כדי למגר את הכאב שלכם: איש מקצוע תנועתי יזהה את הפיצויים התנועתיים שלכם ויבדוק אלו שרירים נושאים עומס מוגבר ואלו אחרים 'שכחו' לעבוד. הוא ילמד אתכם לגייס את השרירים הנדרשים לצורך ייצוב המפרק ויציבה יעילה, ולפתע תרגישו 'אסופים' ומוחזקים כפי שמעולם לא הייתם.
המטרה בלמידה הזו היא לא "יציבה מושלמת" אלא תנועה מוחזקת. אין צורך להיות 'מוחזקים' ו'ישרים' כל היום אלא ללמוד לבצע תנועתיות עם שליטה ממרכז הכוח הפנימי של הגוף.
הנה כמה דגשים לאופן התרגול המותאם לגמישות יתר:
מדובר בתרגול עדין והדרגתי ללא מאמץ, וגם אם תרצו לעבוד בכוח כדי לזרז תהליכים - זה בלתי אפשרי, משום שעבודה מאומצת תאמץ בהכרח את השרירים המפצים שרגילים להתגייס. אותו שריר חלש שלא זכר להתגייס לפעילות במשך שנים, יהיה הראשון שיאבד את כוחו בפעילות מאומצת, ולכן חובה לעבוד באופן הדרגתי מאד תוך בקרה תמידית מיהם השרירים המתגייסים לפעולה.
זוהי הסיבה שהעיקרון המנחה את השיקום התנועתי בנוכחות חוסר יציבות מפרקית הוא עבודה ללא כאב: הכאב מספר על גיוס יתר של אזורים עמוסים, ואם נזהה את התנועה שמאפשר לנו עבודה ללא כאב - נדע שמצאנו את הגיוס הנכון המשתמש בשרשרת השלמה של הגוף באופן תקין ללא פיצויים, משום שעבודה נכונה של הגוף לא אמורה לכאוב.
כאן המקום לציין שלפעמים יהיה קושי בזיהוי יעיל של שרירים, גם בגלל התקופה הארוכה בה התרגלו לנוח וגם בגלל לקות פרופריוצפטיבית - נתון נפוץ בנוכחות גמישות יתר. כדי לקרוא עליה עברו לפרק הבא.
רוצים לצאת לדרך? פנו עוד היום לאיש מקצוע מוסמך עם הכשרה ייעודית לגמישות וייוצב מפרקים, והתחילו לעזור לעצמכם להרגיש טוב יותר.
כל מידע המועבר בכל דרך שהיא, אינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי והינו בגדר המלצה בלבד!
בכל מקרה של כאב ולמטרות אבחנתיות, יש לפנות לרופא המטפל או לאיש מקצוע מוסמך.