המכניקה הגמישה: ריקוד התנועתיות של המפרקים

אם נכנסתם לסדרה הזו, כנראה פגשתם פעם את התחושה שמשהו שונה בגוף או במפרקים שלכם: אותה תחושה שהמפרקים זזים יתר על המידה, הגוף מתקשה להחזיק את עצמו בפעילות יומיומית ממושכת, ואולי לפעמים גם משהו 'בורח' לרגע מהמקום. 

יתכן שאתם שואלים את עצמכם אם התחושות האלו משותפות לכל האנשים, אלא שהם לא מפונקים וממשיכים בכל זאת כרגיל, וייתכן שדווקא הרגשתם שמשהו השתנה אצלכם בתקופה מסוימת, וביצעתם בירור רפואי שהותיר אתכם ללא מענה מספק שמסביר את הכאב המציק. 

פעמים רבות המצב הפיזיולוגי שמסביר את התמונה הוא בעצם מפרקים שמתפקדים בצורה לא מספיק יציבה ויעילה, מצב מוכר מאד כשברקע קיימות הפרעות גמישות יתר - מצב שגורם לחוסר יציבות במפרקים רבים בגוף (להבדל בין גמישות כתכונה לגמישות כהפרעה, עברו לפרק "'גמישות וכאב"). גם ללא תכונת הגמישות נזהה פעמים רבות חוסר יציבות נקודתית במפרקים ספציפיים (לדוגמא אזור האגן אצל נשים אחרי לידות), וגם היא תתבטא בכאב או חולשה באזור הבעייתי.

כדי להבין מה קורה למפרק הבלתי יציב בזמן תנועה, ומדוע הגוף משדר כאבים, קליקים וקנאקים - נצא לסיור קצר בתוך המכניקה של המפרקים. לאחר שנכיר את המבנה שלהם ואת התנועתיות הרצויה, נוכל גם להבין מה קורה בזמן תנועה בלתי יציבה, ומה עלינו לעשות כדי לסייע לגוף לחזור לאיזון ולתנועה ללא כאב.

כשהמפרק יוצא לסיבוב

המפרקים הם בעצם נקודת מפגש בין שתי עצמות (או יותר). העצם עצמה היא מיקשה אחת ואין לה יכולת לזוז, והתנועה מתאפשרת בנקודת החיבור בין העצמות. נקודת החיבור התנועתית הזו היא בעצם מפרק.

כיצד מתאפשרת התנועה במפרק? בין העצמות המרכיבות את המפרק נמצאות רקמות חיבור שונות ושרירים. השרירים מניעים את המפרק וכך נוצרת תנועה, ורקמות החיבור* מייצבות את המפרק ומונעות מהעצמות 'לברוח' ולהתרחק זו מזו בזמן התנועה.

* רצועות, גידים, מעטפות שרירים (פאשיה) וסחוסים.

בגוף ישנם סוגים רבים של מפרקים, ובכל אחד מהם המבנה והחיבור בין העצמות שונה: חלק מהמפרקים מורכבים מעצמות סמוכות זו לזו (כמו עצמות האגן) ומאפשרים רק תנועה מעטה, וחלק מהמפרקים מתחברים זה לתוך זה כמו פאזל תלת מימדי. כדי להבין את זה ניעזר בהמחשה פשוטה: 

קחו יד אחת וסגרו אותה לאגרוף, ועם היד השנייה צרו צורה של קערה ועטפו איתה את האגרוף. זהו בעצם המבנה של מפרק טיפוסי (כמו הכתף או הירך).

באופן רגיל, האגרוף יושב בצורה יציבה וממורכזת עמוק בתוך הקערה; ובהנעת המפרק העצמות זזות ומתרחקות מעט - כלומר, האגרוף נע בתוך הקערה. 

כדי לשמור שהאגרוף לא יתרחק יותר מידיי מן הקערה בזמן התנועה, המפרק עטוף ברצועות - מעין 'חגורות בטיחות' חזקות וקשיחות שמונעות תזוזה מוגזמת, הוא מרופד בסחוס ששומר על מרווח תקין בין עצמות המפרק, ומצויד בגידים שמחברים בין העצם לשריר. כל אלו הם בעצם רקמות חיבור.

תזוזות קטנות, כאב גדול

בגוף הגמיש חגורות הבטיחות האלו עשויות מחומר רך מהרגיל, ולכן בזמן תנועה (ובמיוחד בתזוזה מהירה או קיצונית) רקמת החיבור לא תמיד מצליחה להגן על המפרק ולמנוע ממנו תזוזה עודפת. בעקבות כך, האגרוף מחליק ויוצא באופן זמני מהמסלול הממורכז והבטוח שלו בתוך הקערה. 

כדי לפצות על החופש התנועתי המוגזם שמאפשר את ההתרחקות הזו, הגוף נאלץ לגייס את השרירים שעוטפים את המפרק. השרירים, שאמורים בעיקר להניע את המפרקים והגוף, מוצאים את עצמם עובדים 'שעות נוספות' כמייצבים קשוחים. הם מתכווצים בכל הכוח למשוך את ה'אגרוף' חזרה כדי שלא 'יברח מהקערה'. מסיבה זו השרירים מכווצים כל הזמן ומרגישים 'תפוסים', נוקשים ועייפים גם בלי לבצע פעילות מאומצת במיוחד.

אבל למרות המאמצים הגדולים של השרירים - החופש התנועתי של המפרק מאפשר בכל זאת תנועה מעבר לטווח הרצוי, וכך נוצרות לפעמים תזוזות מכאיבות או תתי פריקות: העצמות 'מחליקות' וסוטות באופן זמני מהמסלול המדויק שנועד להם. זה מרגיש כאילו "משהו לא יושב במקום" למרות שבבדיקה חיצונית הכל נראה תקין, והסטייה הזעירה הזו יוצרת עומס מקומי וגורמת לכאב טורדני ומעיק.

קליק: ככה זה מרגיש

אנשים רבים מתארים זאת כך: "הרגשתי כאילו הכתף שלי ברחה לרגע", "הרגל שלי יצאה מהמקום באמצע ההליכה" או "הלסת שלי נתקעה ויצאה בקליק חזק". תתי-הפריקות הללו מלוות לעיתים קרובות ברעשים של 'קנאקים', קליקים ותחושת חיכוך חריגה, שכעת נוכל להבין כי הם נובעים ממפרק משוחרר מדי שמסוגל לתנועתיות מוגברת ומחליק זמנית מהמסילה האנטומית שלו. 

פריקה או תת פריקה?

כאן אנחנו מגיעים להבדל החשוב בין פריקה מלאה לחלקית:

פריקה מלאה (Dislocation): מצב נדיר יחסית, המתרחש בדרך כלל בעקבות טראומה פיזית קשה (כמו תאונה או נפילה חזקה). במצב זה העצם יוצאת לחלוטין מהמפרק, והחזרתה למקום דורשת לרוב התערבות רפואית. בהקשר לגמישות יתר, מצב זה אינו נפוץ אך עשוי להתפתח בעקבות פגיעות משמעותיות בשכיחות גבוהה משאר האוכלוסייה.

תת-פריקה (Subluxation): זהו המצב השכיח והמצוי ביותר בקרב אנשים עם גמישות יתר. במצב זה העצם זזה מעט ממקומה, מחליקה הצידה וחוזרת חזרה באופן עצמאי, לעיתים בתוך שניות, ולעיתים לאחר מנוחה ותנועתיות עדינה. לחילופין, מומחה שמכיר היטב את התחום יוכל להחזיר אותה בעדינות למקומה.גם כאשר תת הפריקה מסתדרת בסופו של דבר, הכאב לא נעלם לחלוטין כי התזוזה הקיצונית פצעה מעט את רקמות החיבור (ראו הרחבה בפרק הבא), והותירה עקבות של שרירים תפוסים שניסו למנוע את התזוזה. 

והכי חשוב: את הריקוד הזה ניתן לעצור! 

הקליקים, התזוזות והתחושה שהאיברים 'זזים' מהווים עדות לכך שהמפרקים זקוקים לעזרה ולתמיכה אקטיבית. ברוב המוחלט של המקרים, אין בכך עדות לבעיה רפואית פעילה או מסוכנת מעבר לחולשה נקודתית או כלל גופנית של המפרקים. 

(כמובן, אין לראות בדברים תחליף לביצוע בירור רפואי במקרים של מעורבות תסמינים העשויים להעיד על מחלה, כגון מחלה דלקתית או ניוונית במקרים נדירים).

בעזרת תרגול תנועתי נכון, מדויק ומותאם במיוחד לגמישות יתר, נוכל ללמד את הגוף לעבוד בצורה מיוצבת, לבנות סביב המפרקים הרופפים "חגורת מגן" יעילה שתסייע להחזקה יציבה, ולהעניק לגוף את התמיכה לה הוא זקוק כדי לחיות עם הנתון של הגמישות בלי לפגוע באיכות החיים, ולהחזיר לעצמנו את היכולת לנוע ולתפקד ללא כאב.

כל מידע המועבר בכל דרך שהיא, אינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי והינו בגדר המלצה בלבד! 

בכל מקרה של כאב ולמטרות אבחנתיות, יש לפנות לרופא המטפל או לאיש מקצוע מוסמך.