מערכת הפיצויים התנועתיים: מבעיה לפתרון

לאחר שהבנו את מנגנון הגמישות ואת הטריגרים הנפוצים להתפרצות כאב, נחזור לשאלה המעשית החשובה ביותר: כיצד נוכל לסייע לגוף הגמיש ולמנוע מהנתון הזה להפוך לסיפור מגביל ומעיק?

בפרקים הקודמים הזכרנו כי הטיפול המותאם כולל למידת תנועה מחדש, כדי להגן על המפרקים בזמן תנועה. בשורות הבאות נחדד את עקרונות הטיפול הפיזי בנוכחות גמישות יתר או חוסר יציבות מפרקית, ונבין את ההבדל בין התרגול הקלאסי לבין זה שמותאם לנתונים הייחודיים שלנו.

מעגל הפיצויים התנועתיים

הגוף הגמיש מסוגל לתנועתיות מוגברת, והמפרקים שלו אינם יציבים במידה מספקת - מה שדורש ממנו להגן עליהם בדרכים שונות.

כשהגוף רגיל במשך שנים ליכולת תנועה מוגזמת שעליו לעצור בכוח באמצעות כיווץ שרירים, הוא לומד שעליו להפעיל שרירים מסוימים באופן קבוע כדי להגן על המפרקים. כך גם כשהגוף אינו מצליח להגן על אזורים מסוימים ולייצב אותם, הוא לומד שעליו לגייס אזורים אחרים כדי לתמוך בתנועת החלק החלש. לדוגמא, בעקבות חולשה של הירך - הגב התחתון יתגייס לצורך הנעת הרגליים. 

במשך השנים, המוח לומד להשתמש בדפוסי תנועה מגוונים כדי להגן על עצמו ולהתגבר על החולשה המתלווה לחוסר היציבות המפרקית, ומתרגל להפעיל שרירים מסוימים כפיצוי. 

בתחילה זהו פתרון יעיל וחסכוני: הגוף בוחר את הדרך הקלה ביותר שתמנע ממנו את הצורך בהפעלת אנרגיה לצורך הגנה על המפרק הבלתי יציב. עם זאת, הפיצויים האלו לא מספקים למפרק את היציבות הנדרשת באופן יעיל, אלא מבצעים 'עקיפה' ומשתמשים בקצה הטווח האפשרי שמאפשר להם את התנועה הקלה ביותר.

חשוב להבין: הגוף שלנו אינו עושה טעויות, הוא פשוט מחפש דרכים יצירתיות להרגיש בטוח. כשהמפרקים והרצועות נוטים לחוסר יציבות טבעי, המוח לעיתים בוחר "במסלול החיסכון": במקום להפעיל שרירים באופן פעיל לאורך כל היום – מה שדורש מאמץ רב – הוא נשען על הרקמות הפסיביות (הרצועות והסחוסים). במילים פשוטות, בזמן מאמץ הגוף בוחר 'לנוח' במקום לעבוד קשה להחזיק את עצמו במרכז.

כשמערכת הפיצויים הופכת להרגל

אל הבחירה הראשונית החסכונית הזו מצטרף גם כוח ההרגל: הגוף מגלה שנוח לו להישאר באותו מנח, ונשאר שם לאורך זמן. למשל, אם הגמישות מאפשרת נעילת ברכיים המאפשרת מנוחה מוחלטת למפרק הברך - הגוף הגמיש מתרגל להישאר בנעילה הזו לאורך זמן, עד שברכיים נעולות הם חלק מהיציבה השגרתית שלו. 

הרגלים אלה אינם מיטיבים איתנו משום הגוף האנושי לא נועד לשאת משקל לאורך זמן באמצעות מפרק נעול או על קצה מפרק, אלא בנוי לחלוקת עומסים דינמית בין השרירים והמפרקים. הדבר נכון לכל אדם ובפרט לאנשים עם גמישות יתר, אצלם העומס המוגבר הזה עלול לפצוע מהר יותר את הרקמות המאופיינות במבנה רך ושברירי יותר (ראו פרק 2).

נעילת מפרקים היא דוגמה נפוצה אחת מתוך מגוון רחב של אסטרטגיות פיצוי, כאשר כל אדם מפתח "שיטת עבודה" גופנית ייחודית כדי להשיג יציבות: שינויים במנחי העמידה, גיוס יתר של שרירים שטחיים ליצירת נוקשות מלאכותית, ואפילו לשינויים בדפוסי הנשימה. 

ההשלכות של דפוסי הפיצוי

הסתמכות קבועה על מנגנוני הפיצוי מובילה ל"עומס מכני מצטבר":

1. השינוי ב"תוכנה": המוח מתרגל לדפוסי התנועה האלו ומתחיל לראות בהם את הדרך ה"רגילה" להתנהל, גם אם הם אינם יעילים בנקודת הזמן של ההווה.
2. היחלשות שרירית: בעקבות השימוש על פתרונות חיצוניים או פסיביים (כגון נעילה), השרירים העמוקים שאמורים לתמוך בעמוד השדרה ובמפרקים מפחיתים את רמת הפעילות שלהם ונחלשים בהדרגה - מאבדים את יכולת הסיבולת והמסה שלהם ומתעייפים במהירות בעקבות פעילות פשוטה.
3. תחושת נוקשות: שרירים מסוימים שנבחרו במסגרת מערכת הפיצויים, נדרשים לבצע "עבודה כפולה" לאורך כל היום ונאלצים לעבוד ללא הפסקה בעומס מוגבר, והתוצאה היא תחושה תמידית שהגוף "תפוס" או "נוקשה".

מערכת הפיצויים אינה מערכת ייחודית דוקא לגמישות יתר, אנשים רבים אינם מודעים לדפוסי התנועה שלהם ומסתובבים עם יציבה שאינה אופטימלית. חלקם מפתחים בעקבות כך כאבים קלים בזמן מאמץ, אך הגוף הגמיש יהיה מושפע מכך באופן מיוחד, כי מפרק שסובל מחוסר יציבות מבנית נזקק לעבודה מאומצת ומתעייף במהירות רבה יותר (ראו פרק 2), מה שמעיר את מערכת הפיצויים לפעילות מוקדמת. הדבר נכון בין אם מדובר בגמישות וחוסר יציבות כלל גופנית, ובין אם מדובר בחוסר יציבות נקודתית של מפרק ספציפי.

בנוסף, מרבית האוכלוסייה מתנהלת בטווחי תנועה מוגדרים, אך גמישות יתר היא מעין "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות" מבחינה ביומכנית. למערכת התנועתיות ישנו חופש פעולה רחב מהרגיל, המאפשר לגוף הגמיש לבחור באפשרויות מגוונות ויצירתיות כדי להקל על עצמו - כולל תנועות קיצוניות שלא היו מתאפשרות אלמלא הגמישות המאפשרת טווחי תנועה נוספים. 

כלומר, הגוף הגמיש זקוק לחיסכון באנרגיה ומסוגל להשתמש בתנועתיות מוגברת, וכך נוצרים אצלו פיצויים מוגברים בתנועה. 

איך בונים את התוכנה מחדש?

ההבנה של מערכת הפיצויים נועדה לעזור לכם להבין מה התהליך שתידרשו לעבור כדי למגר את הכאב שלכם: איש מקצוע תנועתי יזהה את הפיצויים התנועתיים שלכם ויבדוק אלו שרירים נושאים עומס מוגבר ואלו אחרים 'שכחו' לעבוד. הוא ילמד אתכם לגייס את השרירים הנדרשים לצורך ייצוב המפרק ויציבה יעילה, ולפתע תרגישו 'אסופים' ומוחזקים כפי שמעולם לא הייתם. 

המטרה בלמידה הזו היא לא "יציבה מושלמת" אלא תנועה מוחזקת. אין צורך להיות 'מוחזקים' ו'ישרים' כל היום אלא ללמוד לבצע תנועתיות עם שליטה ממרכז הכוח הפנימי של הגוף.

לכן, התרגול חייב להיות הדרגתי מאד וללא מאמץ מוגבר, שכן גם אם נרצה לעבוד בכוח כדי לזרז תהליכים - זה בלתי אפשרי ויביא את למטרה ההפוכה, משום שעבודה מאומצת תאמץ בהכרח את השרירים המפצים שרגילים להתגייס. אותו שריר חלש שלא זכר להתגייס לפעילות במשך שנים, יהיה הראשון שיאבד את כוחו בפעילות מאומצת, ולכן חובה לעבוד באופן הדרגתי מאד תוך בקרה תמידית מיהם השרירים המתגייסים לפעולה.

עם גמישות לא נלחמים

זוהי הסיבה שהעיקרון המנחה את השיקום התנועתי בנוכחות חוסר יציבות מפרקית הוא עבודה ללא כאב: הכאב מספר על גיוס יתר של אזורים עמוסים, ואם נזהה את התנועה שמאפשר לנו עבודה ללא כאב - נדע שמצאנו את הגיוס הנכון המשתמש בשרשרת השלמה של הגוף באופן תקין ללא פיצויים, משום שעבודה נכונה של הגוף לא אמורה להעיר כאב משמעותי. 

רוצים לדעת עוד כמה פרטים אחרונים לפני שיוצאים לטיפול הפיזי? מוזמנים לעבור לפרק הבא, להכיר את הקושי הפרופריוצפטיבי הנפוץ בנוכחות הגמישות ולחבר את כל הפרטים עליהם למדתם בסדרה זו לדרך טיפול יעילה ומנצחת.

כל מידע המועבר בכל דרך שהיא, אינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי והינו בגדר המלצה בלבד! 

בכל מקרה של כאב ולמטרות אבחנתיות, יש לפנות לרופא המטפל או לאיש מקצוע מוסמך.