תנועתיות ותת פריקה: אכזבת הפענוח התקין

בפרק הקודם הכרנו את התהליך המכני של חוסר היציבות המפרקית, המאפשר למפרק לנוע בחופשיות רבה מידי ומקשה עליו לייצב את עצמו בצורה יעילה בזמן תנועה. 

בפרק זה נרצה להתייחס לתוצאה המכנית של התנועתיות הזו והגדרתה, ולאחר מכן להבין מהו מנגנון העומק העומד מאחוריה, ומכאן להתייחס לשאלת המיליון: האם ניתן לזהות ולאבחן את התנועתיות העודפת הזו?

תנועתיות ותת פריקה

המצב בו עצמות המפרק מתרחקות זו מזו ומחליקות ממסלול התנועה האנטומי המיועד להן, מוגדר בעצם כתת פריקה. רקמות החיבור אינן שומרות מספיק על המפרק בזמן תנועה וכך ה'אגרוף' מתרחק מן ה'קערה'. 

תתי-הפריקות מלוות לעיתים קרובות ברעשים של 'קנאקים', קליקים ותחושת חיכוך חריגה, שכעת נוכל להבין כי הם נובעים ממפרק משוחרר מדי המסוגל לתנועתיות מוגברת ומחליק זמנית מהמסילה האנטומית שלו. 

כדי לפצות על החופש התנועתי המוגזם שמאפשר את התרחקות עצמות המפרק זו מזו, הגוף נאלץ לגייס את השרירים שעוטפים את המפרק. השרירים, שאמורים בעיקר להניע את המפרקים והגוף, מוצאים את עצמם עובדים 'שעות נוספות' כמייצבים קשוחים. הם מתכווצים בכל הכוח למשוך את ה'אגרוף' חזרה כדי שלא 'יברח מהקערה'. מסיבה זו השרירים מכווצים כל הזמן ומרגישים 'תפוסים', נוקשים ועייפים גם בלי לבצע פעילות מאומצת במיוחד.

אבל למרות המאמצים הגדולים של השרירים - החופש התנועתי של המפרק מאפשר בכל זאת תנועה מעבר לטווח הרצוי, וכך נוצרות לפעמים תזוזות מכאיבות או תתי פריקות: העצמות 'מחליקות' וסוטות באופן זמני מהמסלול המדויק שנועד להם. זה מרגיש כאילו "משהו לא יושב במקום", למרות שבבדיקה חיצונית הכל נראה תקין. הסטייה הזעירה הזו יוצרת עומס מקומי וגורמת לכאב טורדני ומעיק, ובנוסף לכך גם השרירים עצמם נותרים מכווצים ותפוסים.

פריקה או תת פריקה?

כאן אנחנו מגיעים להבדל החשוב בין פריקה מלאה לחלקית:

פריקה מלאה (Dislocation): מצב נדיר יחסית, המתרחש בדרך כלל בעקבות טראומה פיזית קשה (כמו תאונה או נפילה חזקה). במצב זה העצם יוצאת לחלוטין מהמפרק, והחזרתה למקום דורשת לרוב התערבות רפואית. בהקשר לגמישות יתר, מצב זה אינו נפוץ אך עשוי להתפתח בעקבות פגיעות משמעותיות בשכיחות גבוהה משאר האוכלוסייה.

תת-פריקה (Subluxation): זהו המצב השכיח והמצוי ביותר בקרב אנשים עם גמישות יתר. במצב זה העצם זזה מעט ממקומה, מחליקה הצידה וחוזרת חזרה באופן עצמאי, לעיתים בתוך שניות, ולעיתים לאחר מנוחה ותנועתיות עדינה. לחילופין, מומחה שמכיר היטב את התחום יוכל להחזיר אותה בעדינות למקומה.גם כאשר תת הפריקה מסתדרת בסופו של דבר, הכאב לא נעלם לחלוטין כי התזוזה הקיצונית פצעה מעט את רקמות החיבור (ראו הרחבה בפרק הבא), והותירה עקבות של שרירים תפוסים שניסו למנוע את התזוזה. 

הבדיקות וההדמיות המאכזבות: "תקין"

לתתי הפריקות ישנו אופי חלקלק וייחודי המקשה מאד על זיהוין. כפי שהסברנו, מדובר בהחלקה זמנית של המפרק מהמסלול התנועתי הרצוי. ההחלקה הינה תזוזה עדינה מאד שאינה קיצונית, ולכן קשה לשים עליה את האצבע אם אין היכרות ספציפית עם תתי פריקות מסוג זה. 

הזמניות של ההחלקה משחקת באופן משמעותי בסיפור: אם חלף מספיק זמן מהתנועה המכאיבה, יתכן שתת הפריקה כבר חזרה למקומה וכעת הכאב שנותר הוא בעקבות פציעה זעירה (מיקרו-טראומה - ראו בפרק הבא).

בנוסף, טבען של תזוזות עדינות כאלו להתאים את עצמן לכוח המשיכה, ולכן אם בזמן הבדיקה הגופנית המפרק אינו נמצא בתנועה, הוא יכול 'לרמות' ולהיראות כאילו הכול יושב במקום (בפרט אם הבדיקה מבוצעת בשכיבה). כדי לזהות את תת הפריקה, נדרשת שימת לב עדינה ומומחיות קלינית בזיהוי תזוזות כאלו, וכן יש לכלול בבדיקה את התנועה הספציפית שגורמת לפריקה.

האם פציעות זעירות או תת פריקות אלו אלו ניתנות לזיהוי באמצעי הדמיה שונים? לרוב, התשובה שלילית. 

מכשירי ההדמיה השונים לא נועדו לזהות שינויים מינוריים ברקמת החיבור, ולכן פציעות המיקרו-טראומה אינן ניתנות לזיהוי באמצעים רפואיים שונים (כמו צילומי רנטגן, הדמיות אולטרסאונד, בדיקות CT ו MRI). המכשירים הללו מחפשים שברים, קרעים מלאים או דלקות מאסיביות, ואינם מסוגלים לראות את איכות הסיבים של רקמת החיבור את השחיקה המיקרוסקופית שמתרחשת בהם.

במילים אחרות, הגוף שלכם באמת פצוע, הכאב הוא פיזי ואמיתי לחלוטין, אך הטכנולוגיה הנוכחית פשוט לא מותאמת כדי "לראות" אותו. לעיתים, הסימן החיצוני היחיד למרקם הרקמות הייחודי שלכם מופיע דווקא על פני העור, שנוטה להחלים ולהצטלק בצורה איטית ולא תקינה (ראו פרק תסמינים נוספים).

למרות שהבדיקות ובירורים הרפואיים אינם מזהים את תתי הפריקות, חשוב שתדעו: אתם לא מדמיינים! התחושה ש'משהו זז מהמקום', החולשה והקושי להניע את המפרק והכאב הטורדני שמתלווה אליכם כרעש רקע קבוע  - אינם 'שום דבר', אלא תזוזה פנימית קטנה ומכאיבה הנגרמת מרקמת חיבור שונה שאינה מצליחה לשמור על גבולות הנעת המפרק. 

החדשות הנפלאות: יש מה לעשות!

החלק החשוב ביותר בסיפור הוא: יש מה לעשות כדי לעצור את הגלגל! הגוף שלכם אינו שבור, הוא פשוט בנוי אחרת. התנועה העודפת של המפרקים שגורמת שוב ושוב לפציעות הזעירות והמציקות יכולו להיעצר ברגע שנלמד את הגוף לעבוד אחרת.

ברגע שמבינים את המכניקה הייחודית של הגוף הגמיש ועובדים איתו בדרך המותאמת עבורו – אפשר להתחיל לייצב אותו, להרגיע את השרירים והכאב ולחזור לתפקוד טוב יותר בע"ה. אם גם אצלכם קיימים מפרקים (או 'רק' מפרק בודד אך כואב) שסובלים מחוסר יציבות ומיקרו-טראומה, עברו לפרק הבא כדי ללמוד מה הצעדים המעשיים שתוכלו לעשות.

מי יזהה את הפריקה?

ובכל זאת, קשה עד בלתי אפשרי להתנהל עם כאב או חולשה שאף גורם מקצועי לא מצליח לשים עליה את האצבע, וממילא גם אינו מסוגל לסייע לה (מעבר להמלצה הרווחת לגשת לטיפול רגשי). אנשים הסובלים מכאב המגביל את פעילותם היומיומית השוטפת, מחפשים עד כלות הכרה בכאב והבנה ממה הוא נגרם, כמו גם דרך טיפול שתתווה להם מסלול יציאה ממעגל הכאב.

לכן חשוב להבין קודם כל, שלא תמיד הכתובת למציאת הגורם לכאב נמצאת בבירורים רפואיים והדמיות. כל אלו חושבים בהחלט כצעד ראשוני לזיהוי בעיות רפואיות הדורשות התערבות, אך אם הן לא הניבו את התוצאה של זיהוי המקור לכאב - תזכרו דבר ראשון להודות: נשלל אצלכם מקור בעיה מהותי, אינכם סובלים מבעיה רפואית. מזל טוב!

אך מה הלאה? מה תוכלו לעשות כדי להקל על הכאב שלכם? 

מכיוון שהבעיה החלה מתזוזה עודפת של המפרק שגרמה לו להחליק מהמסלול התקין - הפתרון ההכרחי יהיה ללמוד להחזיק את המפרק באופן יציב בזמן תנועה. לכן, החלק החשוב ביותר הוא לזהות את האזור התנועתי ואת המצבים שגורמים למפרק להחליק מהמסלול הבטוח שלו; ולאחר מכן ללמוד להפעיל שרירים בצורה יעילה שתמנע את תתי הפריקות החוזרות ותחזיר את הגוף לתנועה יעילה ללא כאב.

שימו לב: לאור המורכבות של זיהוי תתי הפריקות, רק איש מקצוע (רופא, פיזיתרפיסט או מאמן כושר) שלמד באופן נקודתי על חוסר היציבות המפרקית והתמחה קלינית בנושא, יוכל לשים את האצבע על המפרק התנועתי וללמד אתכם את הדרך להחזיר אותו לתנועה יציבה.

אם גם הבירורים שלכם הסתיימו בתוצאה 'תקין', והכאב ממשיך ללוות אתכם - תוכלו להמשיך איתנו ולקרוא על עקרונות הטיפול הפיזי והחשיבות הקריטית שלו, ועל אנשי מקצוע מתאימים שיוכלו לסייע לכם בדרך.

כל מידע המועבר בכל דרך שהיא, אינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי והינו בגדר המלצה בלבד! 

בכל מקרה של כאב ולמטרות אבחנתיות, יש לפנות לרופא המטפל או לאיש מקצוע מוסמך.