תקלת תקשורת: קצר מוח-שריר

בפרק הקודם התייחסנו למספר עקרונות תרגול המותאמים לחוסר היציבות המכני של המפרקים. הדגשנו כי לצורך טיפול נכון יש לזהות את דפוסי התנועה המבוססים על 'מערכת הפיצויים' וללמד גיוס שרירים יעיל יותר, דרך תרגול הדרגתי ומבוקר ללא כאב.

כשניגשים ללמידה תנועתית בנוכחות חוסר יציבות מפרקית, צריך לקחת בחשבון את המורכבות של חולשת המייצבים סביב המפרק ולהתחשב ביכולת הגיוס השרירי לפני שמעלים מאמץ בתרגול. לעולם לא נילחם בכאב או בגבול היכולת, אלא נעבוד בעדינות יחד עם הנתונים הקיימים.

אבל לא רק זה: פעמים רבות הניסיון לגייס שריר בצורה יעילה יעמיד אותנו מול חומה של חוסר היכרות הנקראת כשל פרופריוצפטיבי. בשורות הבאות נכיר את החומה הזו ונלמד על דרך העבודה לצידה.

פרופריוספציה – הכשל בתקשורת

המילה המורכבת פרופריוספציה היא מעין 'חוש שישי': על רקמות החיבור הנמצאים חיישנים הקולטים היכן הגוף ממוקם במרחב ומדווחים על כך למוח. כך המוח יודע איפה החלקים השונים של הגוף נמצאים בכל רגע נתון, ובנוסף כשהמוח רוצה להפעיל שריר מסוים, הוא נעזר בחיישנים אלו כדי לאתר ולגייס אותו לפעולה.

במקרה שהקלט הזה משובש, המוח מתקשה לתכנן את התנועה בצורה נכונה. כדי להבין זאת במציאות, דמיינו שאתם הולכים במסלול בטבע;  אך בזמן שאחרים נהנים מהנוף - אתם עסוקים בלבחון בדיוק איפה הרגל נתפסת ואיך אתם מניחים אותה כדי לא לאבד יציבות. דוגמא זו מבטאת קושי בפרופריוספציה – המוח לא מקבל דיווחי ביטחון ברורים מהמפרקים, ולכן הוא זקוק לריכוז מוגבר כדי להפעיל את האזור ביציבות. 

פרופריוספציה ופיצויים בתנועה 

הפרעות גמישות יתר מאופיינות לרוב גם בלקות בפרופריוספציה. מלבד הקושי התפקודי שזה עלול ליצור בגלל הצורך בריכוז מוגבר לצורך תנועה פשוטה, הלקות בפרופריוספציה היא חוליה מרכזית המחמירה את דפוסי הפיצוי.

כאשר הגוף מתקשה לזהות את המיקום המדויק של המפרק, הוא מחפש דרך שתעזור לו לאתר בכל אופן את המידע החסר. למשל, בקצות המפרקים קל יותר לחוש את הקולטנים הללו, ולכן תהיה נטייה מוגברת להישענות על קצה הטווח (כמו נעילת ברכיים). כלומר, הלקות בפרופריוספציה מגבירה את מערכת הפיצויים.

גם היחלשות השרירים נוטלת חלק בהעצמת הלקות הפרופריוצפטיבית: ככל שהשרירים נחלשים - קשה למוח לזהות את הקולטנים שעליהם, וממילא במצב כזה הדיווח של מיקום הגוף במרחב אינו מועבר ביעילות. כלומר, חולשת השרירים מגבירה את הלקות בפרופריוספציה.

לסיכום, לקות בפרופריוספציה גורמת לתקשורת בלתי יעילה של המוח עם השרירים. הלקות הזו מתגברת כאשר השרירים נחלשים, ומגבירה את מערכת הפיצויים התנועתיים.

"פרופריו" בתרגול התנועתי

בנוכחות קושי בפרופריוספציה, לעיתים נבקש לגייס שריר מסוים לצורך הפעלה יעילה, אך המוח יתקשה לאתר את השריר המבוקש. למשל, אם נבקש לגייס את שרירי העכוז לצורך סיוע ליישור הירך לצורך עמידה מאוזנת, לפעמים ניתקל ב'חומה' של חוסר היכרות והמוח לא יצליח לגייס את השריר המבוקש. הסיבה לכך היא לא חולשה, אלא קושי באיתור השריר ע"י המוח ו'קצר' בתקשורת ביניהם.

הקצר התקשורתי הזה הוא "שכחה תנועתית" שניתנת לתיקון בשני שלבים מרכזיים:

שלב הזיהוי וההיכרות המודעת: שימוש בהנחיות מדויקות לבידוד שריר או גירויים תחושתיים, המסייעים למוח לזהות את השרירים ש"נשכחו" ולהזכיר לו את תפקידם.

שלב ההטמעה והאוטומציה: תרגול הדרגתי המלמד את הגוף אפשרויות תנועה יעילות, עד שהשימוש בשרירים המרכזיים הופך לפעולה טבעית וחסכונית באנרגיה, גם במצבי עומס משתנים.

עבודה נכונה המשלבת בין תרגול מייצב לבין עבודה פרופריוספטיבית, מאפשרת להעיר את הקשרים ש"יצאו לפנסיה" ולהחזיר לפעילות הגופנית קשר מוח-שריר יעיל.

"פשוט תשחררו, למה אתם כל כך מוחזקים?!"

הבנת המנגנון מסבירה מדוע הנחיות פשוטות כמו "פשוט תשתחררו!" אינן יעילות ואולי אף מתסכלות. אם הברך, לדוגמא, הייתה נעולה לאורך שנים, ניסיון לשחרר אותה בבת אחת יגרום לחוויה של חוסר ביטחון, לרעד או לקריסה, כיוון שהשרירים המייצבים אינם מוכנים עדיין לתמוך במפרק. 

השחרור והאיזון יתרחשו רק כאשר נלמד את המוח, צעד אחר צעד, איך להעיר את השרירים המייצבים ולחזק אותם בהדרגה עד שיהיו מסוגלים לעבוד ביעילות ולשאת משקל גוף לאורך זמן. 

סוגרים מעגל

כשהתמונה המלאה ברורה, מבינים מדוע השיקום חייב להיות מכוון ומדויק כדי לפרוץ את המעגל:

  • מבנה רקמת החיבור: השוני הגנטי בארגון רקמת החיבור גורם לה להיות בעלת פגיעות מוגברת, מה שמעלה מראש את הסיכון לפציעות פנימיות ופריקות (ראו מאמר 2).
  • טווח תנועה מוגזם: המבנה האנטומי המיוחד מאפשר חופש תנועתי גדול מדי, מה שמוביל בקלות להחלקת מפרק מחוץ למסלול התנועתי התקין שלו (ראו מאמר 1).
  • שימוש במערכת פיצויים: הגוף משתמש באופן עקבי בדפוסי תנועה מסוימים המקלים על חוסר היציבות המבני, והמפרק נעזר בדרכים שונות כדי לקבל יציבות מדומה (כמו נעילת מפרקים וכיווץ שרירים מוגבר.
  • לקות בפרופריוספציה: בנוכחות הפרעות הגמישות, הפרופריוספציה מגבירה את מעגל הפיצויים ומקשה על גיוס שרירים באפון יעיל כדי לאזן אתחוסר היציבות המפרקית.

התוצאה של כל אלו היא חלוקת עומסים לקויה, תפקוד שרירי לא יעיל, וממילא במשך השנים נוצר עומס מכני מוגזם. עם השנים, ובפרט בצירוף נתונים שונים שיפורטו בפרק הבא, עלולים להתעורר בעקבות העומס המכני סימפטומים שונים שהולכים ומתגברים, כמו חולשה, כאב כרוני ועוד.

כל הדרכים מובילות לשיקום מותאם

השיקום התנועתי חייב לקחת בחשבון את הפרמטרים הייחודיים המאפיינים את חוסר היציבות המפרקית והפרעות הגמישות, כדי לסייע להם באופן שורשי ולמצוא לגוף עוגנים בטוחים שימנעו את הצורך בשימוש במערכת הפיצויים.

המטרה תהיה להכיר את אפשרויות התנועה הטבעיות מתוך חלוקת עומסים הגיונית ויעילה בין כל חלקי הגוף, מתוך תקשורת יעילה של המוח והשרירים. זאת אמנם דרך שדורשת למידה והטמעה, אך בסופו של דבר אין שום טיפול חיצוני שיכול להחליף את העבודה שלכם כדי למגר את הכאב ולחזק את עצמכם לאורך זמן.

לא קיים פיתרון של 'זבנג וגמרנו', אבל אתם בהחלט יכולים להיות המטפלים הכי טובים של עצמכם ולהחזיר לעצמכם את איכות החיים. אז קדימה, צאו לדרך!

כדי להכיר את הטריגרים הנפוצים להתגברות כאב במעגלי החיים, אתם מוזמנים לעבור לפרק הבא.








כל מידע המועבר בכל דרך שהיא, אינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי והינו בגדר המלצה בלבד! 

בכל מקרה של כאב ולמטרות אבחנתיות, יש לפנות לרופא המטפל או לאיש מקצוע מוסמך.