המסכה המבלבלת: גמישות יתר במעטה המיתוסים
בפרק הקודם הכרנו את תכונת הגמישות מול הגמישות הסימפטומטית, והזכרנו כי חוסר יציבות מפרקית מהווה נתון משמעותי שעשוי להגביר את העומס המכני באופן כלל-גופני. הסברנו כי הסימפטומים של גמישות יתר, כולל חולשה ועייפות שרירית או כאבים שונים, מהווים איתותים של המוח המבקש הגנה על הגוף והמפרקים.
הפרק הנוכחי נועד עבור אלה מביניכם שעדיין מתלבטים אם גמישות-יתר רלוונטית אליהם, ואינם בטוחים עדיין אם עליהם לצעוד במסלול הלמידה התנועתית המותאם לגמישות או במסלול אחר:
יתכן שההתלבטות נובעת מהרגשה נוקשה של שרירים תפוסים שמפריעה לתנועה היומיומית, מה שגורם לחשוב שעם נוקשות כזו הגמישות כלל לא רלוונטית; ויתכן שסיבת ההתלבטות היא סימפטומים שאינם מובהקים, כמו גמישות קלה שמעולם לא הייתה קיצונית במיוחד, או נוכחות כאבים שאינם חריפים.
בשורות הבאות נתייחס ללבטים אלה, נציג את המיתוסים המוכרים לגבי גמישות יתר, ונבין לעומק את המקום הנכון שלהן בתמונה.
"גמישות ואני? שני הפכים. השרירים שלי בטון"
אנשים נוטים לחשוב שנוקשות שרירית היא ההפך המוחלט מגמישות. לכן, אדם שמרגיש תפוס ואינו מסוגל כיום לטווחים מרשימים, עשוי לחשוב שאבחנה וטיפול מותאם לגמישות אינם רלוונטיים לגביו - גם אם אי פעם בעבר היו לו טווחים כאלה או שהתסמינים שלו מזכירים מאוד סימפטומים של גמישות יתר.
אך כאן בדיוק טמונה ההפתעה: בגוף הגמיש, נוקשות וגמישות מתקיימות יד ביד. בניגוד למחשבה הרווחת שגמישות מלווה בקלילות וחופש תנועה, האמת היא שמפרקים גמישים הסובלים מחוסר יציבות מספקת צריכים לעבוד קשה מאוד כדי להחזיק את עצמם יציבים במהלך פעילות שגרתית: הגוף צריך להגן על עצמו כדי להימנע מנפילות או תנועתיות מוגזמת, וכחלק ממערך ההגנה הזה המוח מגייס "שומרים" בדמות שרירים, שעובדים קשה בלי הפסקה כפיצוי על חוסר היציבות. השרירים מתכווצים בחוזקה כדי לעצור את המפרק מעודף תנועה, וכך מתפתחת בהדרגה נוקשות ותחושה תמידית של שרירים תפוסים.
לכן, חשוב להבין שגם אם אתם מרגישים נוקשים ו"כבדים" – פעמים רבות מתחת לשרירים המאומצים מסתתרים מפרקים בלתי יציבים שמשוועים לעזרתכם: דרך השרירים התפוסים הגוף מאותת שהוא זקוק לסיוע בהחזקת הגוף הגמיש בצורה נכונה ויעילה יותר.
"אני גמיש בקטנה, לא גומי ולא סובל קיצוני"
רבים סבורים כי הפרעות גמישות יתר צריכות להיות מאובחנות ולקבל מענה מותאם רק בהתאם לעוצמת הסימפטומים המלווים את תמונת המצב, או בנוכחות גמישות קיצונית במיוחד בכל הגוף. אם בילדותם הם לא היו הילדים שמבצעים בקלות תנועות קיצוניות שוב ושוב, או לחילופין אם תמיד היו פעילים, חזקים ושריריים והיום אינם סובלים באופן קיצוני – הם מסיקים שגמישות יתר וטיפול מותאם לחוסר יציבות מפרקית אינה רלוונטית עבורם.
זהו מיתוס מבלבל שגורם לרבים לפספס אבחנה וטיפול יעיל: גמישות יתר היא אכן נתון מבני שמלווה את האדם כל חייו, אך בתקופת הילדות והנעורים המערכת מצליחה לעיתים קרובות "לפצות" על חוסר היציבות המפרקית.
אצל חלק מהאנשים זה מתבטא בטונוס שרירי גבוה ופעילות אינטנסיבית שמסתירה את הגמישות, ואצל אחרים המוח מפעיל מנגנון של הסתגלות – הוא 'מסנן' את הכאב הקל, הסרבול או העייפות כך שהם פועלים כמו תוכנת רקע בתת-מודע, והאדם ממשיך לחיות איתם כאילו הם חלק מהטבע שלו.
עם זאת, העומס המכני ואיתותי הכאב נוכחים כל הזמן מאחורי הקלעים; ורק כשמגיעים לבגרות, לתקופות עומס או לשינויים באורח החיים (ראו פרק טריגרים לגמישות יתר), השרירים 'מתעייפים' מהפיצוי, המוח מפסיק לסנן את האותות, והתסמינים שרחשו תמיד מתחת לפני השטח – פורצים החוצה בעוצמה.
אם כן, המדד לגמישות אינו תלוי בכמות הטריקים שגמישים שמסוגלים לבצע וגם לא בחולשה וסימפטומים קיצוניים במיוחד, ולכן גם "החזק של הכיתה" וגם מי שלא היה "ילד גומי" יכול בהחלט לסבול מהפרעת גמישות יתר.
בין גמישות להפרעות גמישות: מה המהות?
כדי להבחין בין גמישות שמהווה כלי עזר לבין גמישות הדורשת התייחסות ומענה מותאם – פחות חשובה לנו עוצמת הסימפטומים (שכן העוצמה היא נתון שעשוי להתפתח עם השנים בהיעדר טיפול הולם), וגם לא כמות המפרקים הגמישים ומספר תעלולי הגומי שהגוף מסוגל לבצע.
מה שבאמת משנה זאת המהות: האתגר היומיומי של הגוף לייצב את עצמו לאור חוסר היציבות המפרקית.
לכן, אם קיים כאב או חולשה לאחר מאמץ שגרתי, אם מתפתחים דפוסי תנועה ויציבה בלתי שגרתיים ו'לא מוחזקים', אם קיימת תחושה שהגוף נוקשה וחייב להחזיק את עצמו, וכמובן אם קיימת תחושת התפרקות - כל אלו הם סימפטומים לגמישות שאינה מאוזנת ומוחזקת מספיק, ומהווים רמזים לכך שהגוף הגמיש זקוק לעזרה.
מצבים של גמישות יתר סימפטומטית עשויים להיחשב מבחינה רפואית כהפרעות גמישות יתר או בעיות רקמת חיבור, עליהן תוכלו לקרוא בסדרת גמישות יתר ובפרק "האבחנה".
גמישות וכאב - יש קשר?
בנוכחות גמישות יתר, איתותי כאב עשויים להתעורר שוב ושוב במטרה לנסות להגן על הגוף מתנועה לא יעילה. הנה כמה דוגמאות:
- בתנועה קיצונית מעבר לטווח השמור של המפרק, המוח מזהה טווח תנועה עודף שעלול לפצוע את הרקמות, ומשדר כאב על מנת לעצור את המשך התנועה.
- כאשר מופעל עומס גבוה וחוזרני על אזור מסוים, הוא גורם לפציעות זעירות (מיקרו-טראומה), כאלו שהגוף מסוגל להתגבר עליהן פה ושם אך לא כשהן מתרחשות על בסיס קבוע וחוזרני. המוח מזהה את הפציעה שארעה או את זו שעומדת להתרחש, ומשדר כאב כדי שננוח ונאפשר החלמה.
- הפרעות גמישות יתר יכולות לגרום להתעייפות מהירה כבר מגיל צעיר, כמו בזמן ריצה קצרה או הליכה ממושכת, אחיזת עיפרון או סחיבת חפצים. המוח מזהה שהמפרק אינו מסוגל לייצב את עצמו אם הפעילות תימשך ומבקש מנוחה באמצעות שדר של כאב.
כלומר, גמישות יתר שאינה מנוהלת נכון עלולה לגרום לשדרי כאב מוגברים שחוזרים על עצמם שוב ושוב, במטרה לגייס אותנו להגנה על הגוף הגמיש מטווחי תנועה מוגזמים.
אז מה עושים?
כדי להבין את משמעות הגמישות, את הדרך שבה היא משפיעה על הגוף, ואת מהות הטיפול הייחודי הנדרש כדי לסייע לגוף להתמודד ביעילות עם הנתון הזה – המשיכו לסדרת "גמישות יתר". בסדרה זו תוכלו לקרוא בהרחבה על המפרקים הגמישים ומה קורה להם בזמן תנועה, על תתי פריקות ופציעות מיקרו-טראומה, על אבחנות נוספות שיכולות להתלוות למערכת הגמישה והשיקום הייחודי הנדרש בנוכחותה.
מתלבטים אם יש לכם גמישות יתר או לא? היכנסו ל"צ'ק ליסט המפרק הגמיש" שיעזור לכם לבחון באופן ראשוני את הגמישות המפרקית שלכם.
אך העיקר - צאו לדרך! לימדו להרגיע את איתותי הכאב דרך טיפול יסודי בגוף הגמיש ובמפרקים הבלתי יציבים, והעניקו לגוף את מעטפת היציבות הבריאה לה הוא זקוק על אף ובגלל טווחי התנועה המוגברים.
כל מידע המועבר בכל דרך שהיא, אינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי והינו בגדר המלצה בלבד!
בכל מקרה של כאב ולמטרות אבחנתיות, יש לפנות לרופא המטפל או לאיש מקצוע מוסמך.