ההכרה הכרונית: מדריך נגיש למיצוי זכויות | חלק ג
במאמרים הקודמים הבנו את הקשיים סביב הוכחת כאב כרוני ואת הרקע לחשדנות של הביטוח הלאומי. כעת, ניגש לשלב המעשי ביותר: איך בונים נכון את התיק הקליני כך שידבר בשפה שהוועדות מבינות ומכבדות?
בשטח, הפונים הכרוניים נוטים להגיע לוועדות באופן אותנטי, לספר על הכאב שלהם וההתמודדות בגבורה כדי לקום מהמיטה ולעשות משהו בכל זאת ואולי אפילו לצאת לעבודה למספר שעות, אך הבוחנים לא מתרגשים. הם שומעים יומם וליל סיפורים כאלו ואף חמורים מהם, ומחפשים רק לבדוק אם יש הוכחות רפואיות שמסבירות את הנתונים עליהם הפונה מדבר.
אולי תופתעו לשמוע, אבל פעמים רבות ההחלטה על הנכות הרפואית מתקבלת כמעט באופן סופי עוד לפני כניסת הלקוח לחדר, על בסיס המסמכים הרפואיים שהוצגו בפני הועדה.
מכאן מפתח העבודה הראשון והקריטי ביותר: עוד לפני ההגשה הראשונית של הבקשה להכרה בנכות, חובה לבנות תיק רפואי מבוסס וחזק, הכולל אבחנות רפואיות מובהקות וברורות.
כל אבחנה תצטרך לכלול את מידת חומרת הבעיה הרפואית, עד כמה היא נוכחת ביום יום ובאיזה תדירות, וכן הטיפול הרפואי הניתן עבורה: בעיות רפואיות רבות דורשות טיפול רפואי או תרופתי כדי לענות להגדרה של ליקוי המספק אחוזי נכות, ובנוסף אם קיימת המלצה לטיפולים שונים (זריקות, פיזיותרפיה ועוד) - יש צורך בהוכחות על קיום הטיפולים הללו בפועל.
ההכנה בפועל: ביקורי רופאים יסודיים ומוכוונים
כדי להגיע לביטוח הלאומי עם תיק רפואי בנוי שכולל מכתבים מפורטים כאלו, יש צורך ב -2 צעדים שאינם קלים במיוחד:
1. בחירת איש המקצוע הנכון: נצטרך להגיע לרופא מומחה, כזה שגם סבלן מספיק כדי להקשיב לתלונות מורכבות ומקדיש בתור זמן משמעותי לצורך כך, וגם מומחה במידה מספקת כדי להבין לאיזו אבחנה רפואית התלונות עשויות להשתייך, לרשום את החשד ולשלוח לבדיקות לצורך אימות או שלילת האבחנה. כמו שכנראה כבר ניחשתם, אין הרבה רופאים כאלו סבלניים ומסורים, וגם אלו שכן מקבלים לרוב רק במסגרות פרטיות (שר"פ) וכרוכים בהמתנה ממושכת לתור.
2. ההתנסחות מול הרופא: הצד השני, שאולי לא חשבתם עליו, הוא הצורה שבה אתם צריכים לדבר עם הרופא כדי לצאת עם מכתב מכובד ביד. כדי שרופא יצליח לנתב אתכם לאבחנות ולבדיקות הנכונות, אפילו אם הוא מומחה וסבלן במיוחד - אתם צריכים להגיע מוכנים לבירור:
- עליכם לחשוב ולהציג את התסמינים הרלוונטיים שיכולים להיות קשורים לתחום, כולל בעיות שונות שאתם כל כך רגילים אליהן ואפילו לא חשבתם שרלוונטי לתאר, או דברים שלא חשבתם שרלוונטי לציין לרופא המומחה הזה ספציפית.
- יש לתאר את התסמינים במידת חומרה שתעזור לרופא להבין שלא מדובר כאן על מישהו ש'מתפנק' ומעדיף לנוח כי קצת כואב לו, אלא שיש כאן פגיעה ממשית בתפקוד. לפעמים ההבדל בין התיאור "קשה לי לקום מהכיסא" לבין "אני לא מסוגלת לעשות זאת לבד" עושה את ההבדל...
- יש לפרט נתונים כמו תדירות התקפי הכאב ביום-יום, משך זמן ההתאוששות, ויעילות של טיפולים (תרופתיים ואחרים) שניסיתם בעבר. כמו כן נדרש להציג מעקבים רפואיים בתחומים רלוונטיים ולא להציג רק ביקור חד פעמי.
- חשוב שהרופא יציין במכתב את מידת שיתוף הפעולה שלכם, נטילת תרופות כנדרש והגעה לטפיולי פיזיותרפיה או המלצות אחרות. גם אם הופסקו תרופות עקב תופעות לוואי, חשוב שהרופא יציין זאת כדי שלא תיתפסו בטעות כסרבני טיפול.
לסיכום, אתם נדרשים להתכונן להגשת התיק דרך בניית תיק יסודית ויעילה: לקבוע תור לרופאים המתאימים, ולהגיע אליהם מוכנים כדי שהסיכום שלהם יכלול את כל הנקודות הקריטיות עבור ההכרה שלכם.
אבל מעבר למכתב הרפואי עצמו, ישנו נתון נוסף שמשנה את כל התמונה, והוא עומד במרכז ההבדל בין דחיית התביעה לבין אישורה: היכולת להוכיח תפקוד, ושוב – תפקוד.
האם הקושי שלכם הוא נקודתי ומגביל אתכם ממאמץ, או שמדובר בשבירה של עצמאות יומיומית? מה ההבדל הקריטי בין האופן שבו אתם מתארים את המצב לבין האופן שבו הוועדה מפרשת אותו?
ובכלל, איך נדע להגיע לכתובות הרפואיות הנכונות, ולומר את הדברים הנכונים שיאפשרו לנו לצאת עם הכרה וקצבה בסופו של דבר?
על השאלות האלו, ועל האופן שבו בונים את התיק התפקודי והמשפטי המלא שמדבר בשפה של הביטוח הלאומי, נרחיב בחלק הבא.
אבל אם כבר הסתחררתם מהעבודה האורבת לפתחכם בדרך להכרה בתיק רפואי מורכב, תוכלו לעבור ישר לקטגוריית [ליווי אישי] ולקרוא על קיצור הדרך שהכנו בדיוק עבור מקרים כמו שלכם: ליווי אישי, מקצועי וממוקד שיעשה עבורכם את כל העבודה בשיתוף פעולה מלא עם עו"ד מומחה לתחום.
כל מידע הניתן על ידינו אינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי או רפואי והינו בגדר המלצה בלבד!
לאבחון רפואי או לייצוג מול הביטוח הלאומי יש לפנות לכתובת רפואית או משפטית.